הָא יַצְלַח עַבְדִּי מְשִׁיחָא יִרְאַם וְיִסגֵּי וְיִתְקַף לַחְדָּא: 

Eis que o Meu servo, o Messias, terá êxito. Ele será muito exaltado, engrandecido e fortalecido (Targum Yonatan em Isaías 52:13).

מה שמו. רבנן אמרי: חיוורא דבי רבי שמו שנאמר: ״אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה״. 

Qual é o nome [do Rei Messias]? Nossos Rabinos disseram: “Seu nome é ‘O Erudito Leproso’ [lit: O Leproso da Casa de Rabí]”, porquanto foi dito [em Isaías 53:4]: “Certamente ele carregou nossas doenças e sofreu nossas dores, mas nós o consideramos infectado, golpeado por D’us e afligido” (b. Sanhedrin 98b).

ויושבים שם [בג״ע] משיח בן דוד ואליה ומשיח בן אפרים. ושם אפריון מעצי הלבנון כענין המשכן שעשה משה במדבר וכל כליו ועמודיו של כסף ורפידתו זהב ומרכבו ארגמן. ובתוכו משיח בן דוד שהוא אהב את ירושלם. אליהו ז״ל תופשו בראשו ומניחו בחיקו ומחזיקו וא״ל סבול יסורין ודין מרך שמייסרך על חטאת ישראל. וכן כתוב והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו עד זמן שיבא הקץ. וכל שני וחמישי וכל שבת ויו״ט באים אבות העולם ומשה ואהרן דוד ושלמה וכל מלכי בית דוד ונביאים וחסידים ומקבלין פניו ובוכין עמו והוא בוכה עמהן ומחזיקין לו טובה וא״ל סבול דין מרך שהקץ קרוב לבוא ושלשלאות שבצוארך מתנתקות ואתה יוצא לחרות. 

E assentam-se lá, [no Jardim de Éden,] o Messias ben David, Elias e o Messias ben Efráyim. Lá, [eis] um dossel de árvores do Líbano, semelhante ao Tabernáculo que Moshê fez no deserto. E todos os seus utensílios e colunas são de prata; seu revestimento é de ouro, e sua estrutura, de púrpura. E dentro dele, [encontra-se] o Messias ben David, aquele que ama Yerushaláyim. Elias, de abençoada memória, pega-o pela cabeça, coloca-a sobre o seu colo, segura-o e diz-lhe: “Sofre os sofrimentos e a sentença de teu Mestre, o qual te faz sofrer pelos pecados de Israel”. Ora, assim está escrito [em Isaías 53:5]: “Mas ele foi adoecido por causa das nossas transgressões, oprimido por causa das nossas iniquidades” — até o tempo em que chegar o fim. E toda Segunda, Quinta, Shabat e Yom Tov, os Patriarcas do Mundo — bem como Moshê, Aarão, David, Salomão, todos os reis da Casa de David, os profetas e os piedosos — vêm, recepcionam-no, choram com ele — e ele com eles — e encorajam-lhe, dizendo: “Suporta a sentença de teu Mestre, pois o fim está quase chegando, e as correntes que estão no teu pescoço serão quebradas, e sairás para a liberdade” (Midrásh Conên 2:4).

[כל זה] מלמד שעתידים אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו: אפרים משיח צדקנו אע״פ שאנו אבותיך אתה גדול ממנו מפני שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים. והיית שחוק ולעג באומות העולם בשביל ישראל. וישבת בחושך ואפילה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך יבש היה כעץ ועיניך [חשכו] מצום וכחך יבש כחרס. כל אילו מפני עונות בנינו. רצונך יהנו בנינו מטובה זו שהשפיע הקב״ה לישראל שמא בשביל צער שנצטערת עליהם ביותר [וחבשוך] בבית האסורים אין דעתך נוחה מהם. אומר להם אבות העולם כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם ולכבודכם ולכבוד בניכם שיהנו מטובה זו שהשפיע הקדוש ברוך הוא להם לישראל. [אומרים] לו אבות העולם אפרים משיח צדקנו תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתינו. 

[Tudo isso] ensina que os Patriarcas do Mundo hão de postar-se, futuramente, no [mês de] Nissan, e dir-lhe-ão: “Efráyim! Messias, a nossa justiça! Muito embora sejamos teus pais, tu és maior do que nós, porquanto sofreste os pecados de nossos filhos, e duras punições — que não sobrevieram aos primeiros nem aos últimos — sobrevieram a ti. E foste [motivo de] riso e escárnio pelas nações do mundo, por causa de Israel. E assentaste-te em trevas e escuridão; teus olhos não viram a luz, tua pele apegou-se ao osso. E teu corpo secou-se — ficou como a madeira — e teus olhos escureceram-se de [tanto] jejuares. E tua força secou-se como a argila [cf. Salmo 22]. Tudo isso por causa dos pecados de nossos filhos! É tua vontade que os nossos filhos desfrutem deste favor que o Santíssimo, bendito seja, destinou a Israel? [Ou,] talvez, por causa dos sofrimentos que sofreste intensamente em função deles, e [por] terem te encarcerado na prisão, a tua mente não está confortável com isso?”. Disse-lhes, [então]: “Patriarcas do Mundo! Tudo o que fiz, eu só o fiz por vossa causa e por causa de vossos filhos — para a vossa honra e para a honra de vossos filhos —, a fim de que eles desfrutem desse favor que o Santíssimo, bendito seja, destinou a Israel!”. [Pelo que] os Patriarcas do Mundo lhe [disseram]: “Efráyim! Messias, a nossa justiça! Que tua mente encontre repouso, pois deste repouso à mente do teu Dono e à nossa mente!” (Pessiktá Rabatí 37).

א״ל [הקב״ה למשיח]: הללו שגנוזים אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל. עושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול ובעונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך. רצונך בכך. אמר משיח לפני הקב״ה: רבש״ע […] בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל […] בכך אני רוצה בכך אני מקבל. 

[O Santíssimo, bendito seja,] disse [ao Messias]: “Estes que estão escondidos contigo [i.e. os filhos de Israel] inserirão em ti, com jugo de ferro, as suas iniquidades. Eles te farão como este bezerro, cujos olhos escureceram-se; estrangularão o teu espírito com um jugo, e por causa de suas iniquidades, tua língua se apegará ao céu da tua boca. É esta a tua vontade?”. Então, o Messias disse perante o Santíssimo, bendito seja: […] “Ó, Soberano do Universo, recebo [tudo isso] sobre mim com gozo e alegria em meu coração, a fim de que não pereça nenhum dentre [os filhos de] Israel! […] É isso o que eu quero; é isso o que eu recebo” (Yalkút Shim‘oní em Isaías 60 – Rémez 499).

בְּשַׁעֲתָא דְּאַמְרִין לֵיהּ לִמְשִׁיחָא צַעֲרָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלְוּתְהוֹן וְאִינּוּן חַיָּיבַיָּא דִּי בְּהוֹן דְּלָא מִסְתַּכְּלֵי לְמִנְדַּע לְמָארֵיהוֹן אָרִים קָלָא וּבָכֵי עַל אִינּוּן חַיָּיבִין דִּבְהוּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב: ״וְהוּא מְחוֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדוּכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ״ […] בְּגִנְתָּא דְּעֵדֶן אִית הֵיכָלָא חֲדָא דְּאִקְרֵי הֵיכָלָא דִּבְנִי מַרְעִין. כְּדֵין מָשִׁיחַ עָאל בְּהַהוּא הֵיכָלָא וְקָרֵי לְכָל מַרְעִין וְכָל כְּאֵבִין כָּל יִסּוּרֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דְּיֵיתוּן עָלֵיהּ וְכֻלְּהוּ אַתְיָין עָלֵיהּ. וְאִלְמָלֵא דְּאִיהוּ אָקִיל מֵעָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל וְנָטִיל עָלֵיהּ לָא הֲוֵי בַּר נָשׁ דְּיָכִיל לְמִסְבַּל יִסּוּרֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל עַל עוֹנְשֵׁי דְּאוֹרַיְיתָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב: ״אָכֵן חֳלָיֵינוּ הוּא נָשָׁא וְגוֹ׳״ […] וְכַד הֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא בְּאִינּוּן פּוּלְחָנִין וְקָרְבְּנִין דַּהֲווֹ עַבְדֵי הֲווֹ מְסַלְּקִין כָּל אִינּוּן מַרְעִין וְיִסוּרִין מֵעָלְמָא. הַשְׁתָּא מָשִׁיחַ מְסָלַק לוֹן מִבְּנֵי עָלְמָא […] 

Na hora em que dizem ao Messias [sobre] a aflição de Israel em seu exílio e [sobre] aqueles pecadores dentre eles que não buscam conhecer o seu Senhor, ele ergue a voz e chora por aqueles pecadores dentre eles, conforme está escrito [em Isaías 53:5]: “Mas ele foi adoecido por causa das nossas trangressões, oprimido por causa das nossas iniquidades” […] No Jardim de Éden, existe um templo que se chama Templo dos Doentes. Então, o Messias entra naquele mesmo templo e chama todas as doenças e todas as dores — todos os sofrimentos de Israel — para que venham sobre si; e todos eles vêm sobre si. Ora, se ele não trouxesse alívio para Israel, tomando [tudo isso] sobre si, não haveria ser humano que pudesse suportar os sofrimentos de Israel provenientes dos castigos da Torá, conforme está escrito [em Isaías 53:4]: “Certamente ele carregou etc.” […] Ora, quando Israel estava na Terra Santa, com os cultos e ofertas que serviam, eles removiam todas aquelas doenças e sofrimentos de sobre o povo. Agora, [é] o Messias [quem] as remove das pessoas do mundo […] (Zohar – Vayikhál 212a).

״יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ יְיָ׳״. הָא כֻּלְּהוּ חַד וְעַל דָּא אִקְרֵי אֶחָד. הָא תְּלַת שְׁמָהָן אִינּוּן הֵיךְ אִינּוּן חַד וְאַף עַל גַּב דְּקָרֵינָן אֶחָד הֵיךְ אִינּוּן חַד. אֶלָּא בְּחֶזְיוֹנָא דְּרוּחַ קֻדְשָׁא אִתְיְידָע וְאִינּוּן בְּחֵיזוּ דְּעֵינָא סְתִימָא לְמִנְדַּע דִּתְלָתָא אִלֵּין אֶחָד. 

[Como interpretar as três menções que o Shemá faz ao Eterno:] “YHVH”, “Elohêinu” [viz. nosso D’us], “YHVH”? Eis que todos esses são Um. Ora, por isso Ele foi chamado de “Um”! Eis que são três nomes; [mas] como eles são Um? E ainda que os chamemos de Um, como eles são Um? Isso só é revelado por visão do Rúach HaKôdesh! Eles são um mistério sob a perspectiva natural, a fim de sabermos que esses três são Um! (Zohar – Bô 43b).

וקרא לו [למשיח] ה׳ יתברך ששה שמות באמרו: […] פלא, יועץ, אל, גבור, עבי־עד, שר־שלום […] וזה שקראו אל על דרך ההפלגה להודיע שגדולתו מעלה ממעלת כל אדם. 

O Eterno, bendito seja, deu ao Messias seis nomes, dizendo: […] “Maravilha, Conselheiro, D’us, Poderoso, Pai da Eternidade, Ministro da Paz” [Isaías 9:5] […] Ora, o fato de tê-lo chamado de “D’us”, fazendo tal distinção, serve para revelar que sua grandeza excede a excelência de qualquer homem (Rambam em Epístola ao Iêmen).

״וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה״. זהו משיח צדקנו […] והנה ״עם ענני השמים״ הם מלאכי צבא השמים. זו היא רב הגדולה שיתן הבורא למשיח ככתוב: ״עם ענני שמיא״. 

“[…] e eis que alguém, como um ser humano, vinha com as nuvens do céu”. Este é o Messias, a nossa justiça! […] E eis que “com as nuvens do céu” diz respeito ao anjos do exército celestial. Essa é a abundante grandeza que o Criador deu ao Messias, conforme está escrito: “com as nuvens do céu” (Sa‘ádia Gaôn em Daniel 7:13).

״הנה ישכיל עבדי״. זה מלך המשיח. ירום ונשא וגבה מאד. ירום מן אברהם […] ונשא ממשה […] וגבה ממלאכי השרת […] שהוא גדול מן האבות. 

“Eis que o Meu servo terá êxito” [Isaías 52:13]. Este é o Rei Messias. “Será muito exaltado, enaltecido e elevado” [ibid.]. Mais exaltado que Avraham, […] mais enaltecido que Moshê […] e mais elevado que os anjos ministradores, […] pois ele é maior que os Patriarcas (Yalkút Shim‘oní em Isaías 52 – Rémez 476).

מה שמו של מלך המשיח. רבי אבא בר כהנא אמר: יהוה שמו שנאמר: ״וזה שמו אשר יקראו יהוה צדקנו״. 

Qual é o nome do Rei Messias? Rabí Aba bar Cahana disse: “Seu nome é YHVH”, porquanto foi dito [em Jeremias 23:6]: “E este é o nome que o dará: ‘YHVH, a nossa justiça’” (Eichá Rabá 1:51).

ומנין אתה אומר שמתחילת ברייתו של עולם היה מלך המשיח. ״ורוח אלקים מרחפת״. זה מלך המשיח. 

E de onde tu depreendes que o Rei Messias existia desde o início da criação do mundo? “E o espírito de D’us sobrevoava” [Gênesis 1:2]. Este é o Rei Messias (Pessiktá Rabatí 33).